היום הזה שבו אוכל להביא חברים הביתה, זה יהיה היום המאושר בחיי, אני
פשוט יודע את זה, אני נמנע מכך, חשבתי לשכור דירה, אבל מצד שני אני לא חושב שאני
צריך לטמון ראשי בחול. איך אימא תתמודד עם זה? היא בעצמה צועקת הצילו, לאחותי יש
חיים משל עצמה, לא מעניין אותה כלום פרט לחפצים שהיא אוגרת. עכשיו, לך תגיד לה
להפסיק, לא פעם ולא פעמיים היא השאירה אותי ואת אימא בחוץ. בחיי, ניסיתי הכול, אין
לי מושג, לא יודע איך להתמודד עם זה, הלוואי וידעתי, אבל באמת שאין לי מושג מאיפה
להתחיל אם בכלל. אני לא יכול להביא חברים הביתה, אני מתבייש רצח, האם תוכל לעזור
לי?
הנה המייל שקיבל שי פינוי דירה תחילה בעילום שם, לקח לו למפנה המון
זמן לפצח את התעלומה ולבקש לשוחח עם הנער הזה בטלפון. הפחד שמישהו ידע, הוא התחנן
בפני המפנה שלא יגלה, אם אחותו תדע שמישהו רוצה לגעת לה בחפצים "היא
תשתגע" כך אמר והמפנה אמר לו "קודם בו נשוחח בטלפון".
שיחת הטלפון עם המפנה הבהירה הרבה דברים, משם זה המשיך לשיחה פנים מול
פנים, לאחר כמה וכמה נקודות הבהרה, הצליח המפנה לשכנע אותו לראות את הבית מרחוק.
"אתה לא יכול לעלות, אין מצב שאתה מצליח". הנער היה בטוח שהמפנה לא
יצליח להתמודד עם זה אבל המפנה רק חייך ואמר לו, "תן לי לראות את הבית
מרחוק". שי פינוי דירה נתן מבט בדירה, ביקש ממנו לפגוש את האם ולשמחתו נעתרה
האם לבקשה.
האם תיארה קונפליקט פנימי מאוד חזק, מצד אחד אוהבת את שני הילדים, מצד
שני רוצה להגיד לילדה להפסיק לאגור אבל לא יודעת איך לעשות את זה מבלי שהיא תרגיש
לא נאהבת. המפנה רק הקשיב לה, כל כך הבין אותה ואז אמר לה "את לא צריכה
להעמיד את עצמך בשום קונפליקט ובשום נקודה שיפוטית. את עדיין יכולה להמשיך לאהוב
את שני הילדים מבלי לגרש את החפצים של הילדה".
זה לקח המון זמן, שי פינוי דירה אמנם מקצוען בתחומו, אבל הייאוש לא
מנת חלקו, כך גם לא השיפוטיות. לאט ובזהירות, פילס דרך להיפגש עם הילדה, לכל אדם
דרך משלו לפלס פינה בלב וכך עשה שי. ניסה להבין מה גרם לה לאגור, למה היא אגרה, את
זה לא נרשום כאן מפאת כבודה. בכול אופן, חשוב להבין, אדם שאוגר, אוגר מתוך סיבה,
כשיודעים אותה, יודעים את הדרך אל הלב.
והחיים מה איתם? נפלאים, פתאום חברים באים הביתה, היחסים בין האחים
השתפרו, אין יותר חשש את מי אוהבים יותר. הבית נקי, מסודר, מישהי יצאה לדרך חדשה
והחיים? נפלאים מאי פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה