אנשים מחפשים למזער נזקים, אבל בדרך, הם שוכחים את הנזק הרגשי, לא'
מתל אביב הייתה בעיה, הוא הרגיש שסבו הולך ומתרחק מהמשפחה וגם ממנו. הנתק היה קשה
עליו מנשוא משום שבילדותו נהג לשהות שעות רבות במחיצת סבו וסבתו. כאשר הסבתא
נפטרה, משהו קרה לסבא והוא התנתק מכל העולם. המשפחה לא הבינה למה וא' נפגע קשות עד
עמקי נשמתו. "למה סבא לא בא יותר, למה הוא לא רוצה לראות אותי"? שאלה את
אימו והיא פשוט ניסתה כל פעם ליפות את התמונה ואמרה לו "סבא עובר משהו, אתה
לא אשם חמוד". לא עזר, א' הבין שמשהו לא בסדר, בעוד ההורים שלו נותנים את המרחב
לסב, הוא התעקש שלא לתת ולבדוק למה סבא לא מגיע לבקר.
כשסבא התגלה אגרן כפייתי
יום שלם התיישב מתחת לבית של סבו, היה שם בית קפה קטן שאפשר לו לשבת
שם ולהתבונן מרחוק על הבית. מה שהוא גילה, גרם לו לבכות ולהיכנס לצער עמוק. סבא
שלו, מוזנח בצורה מוגזמת, בגדיו מרופטים, שערו לא מסודר, זקנו עבוט וגופו מכופף,
הוא התהלך עם עגלה ששוקלת יותר ממשקלו והעמיס עליה.. זבל, כן זבל. זה מה שאמר לאמו
ולאביו שהתקשו להאמין וחשבו שהוא בודה זאת מליבו עד שיום אחד הצטרפו לבנם וחוו את
המראה בעצמם. מלאים רגשות אשם, חוששים ואף עצובים, הבינו שהם חייבים לשנות את המצב
ומהר אחרת יהיה מאוחר מדי. הם דפקו על הדלת, הסבא לא היה מוכן לביקור ומאוד נבהל,
הוא סרב לפתוח את הדלת. מהמעט שפתח והציץ, יצא ריח של צחנה נוראית והיה ניתן לראות
מאחוריות ערימות ענקיות של חפצים ואור קטן בלבד. היה נדמה שסבא חי במאורה, במחסן,
זה בטח לא בית.
הם פנו אל מפנה מקצועי
המפנה שהם פגשו היה מאיר פנים, זה היה במקרה, כשחבר טוב שיתף אותם
בירושה שקיבל וכך שיבח את המפנה שעשה זאת מהר ויעיל. הם פחדו להיכשל, הבינו שזו
משימה רצינית וכאשר פגשו את מומחה פינוי דירה הבינו שהגיעו למקום הנכון. איזו הצעה
תהיה הכי טובה מבלי לפגוע באדם היקר להם? זו השאלה שהם הציבו בפני המפנה.
"אפשר לחיות בלי אשפה, הוא לא יחזור לעשות את זה שוב"? שאלו את המפנה
והוא חייך אליהם וענה, "אני מכיר הכול, את החולי, את הלילות בלי שינה, את
האשפה, את החיים חסרי הכבוד וגם את צעקות השכנים". נו, ויש לזה פתרון? מסתבר
שכן, אבל קודם, צריך לתת לאגרן סיבה טובה לפתוח את הלב בפניכם.
להיות הראשון בפינוי
שי פינוי דירות מציג וותק בכל סוגי הפינויים, מכאן שלא נלחץ או חשש
לתת להם מענה גם לגבי פינוי מורכב כמו אגרנות כפייתית. בעוד רוב האגרנים חששו
להרים את הכפפה ולהציל את חייהם, כששי נכנס לתמונה, השתנו הכללים והיה אפשר להושיט
יד לעזרה. "מה אם הוא יתנגד ולא יפתח את הדלת"? שאלו את שי והוא ענה להם
בחיוך רחב ועניים בורקות "הוא יפתח, אל דאגה".
שלב אחר שלב, הצליח שי גולד להיכנס לבית של הסב, להתחבב עליו, לשמוע
את סיפור חייו ורק לאחר מכן, לתת לו לבחור את השינוי שהוא הולך לייצר בחייו. הכול
בשקיפות מלאה, הכול במעורבות מלאה של האגרן ושום דבר לא בהסתרה.
שואלים מה קרה לא'? הוא קיבל את סבו בחזרה וכך גם כל המשפחה, בסיכום
דבר, לפני שעושים פינוי דירות חשוב להתעמק בבעיה האמיתית- וזה לא החפץ, זה יותר לב
האדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה