דוד שלי ערירי חי בדירה שנראית כמו מחסן

הפניות מגיעות, אנשים מגיעים ולא מזדהים בשמות, הנה, בדיוק כמו הפנייה הזו, מישהו שדוד שלו חי בגפו כבר שנים וגר בחיים שאינם חיים. "מאיפה אתה יודע"? שאל אותו המפנה והוא רק הרכין את ראשו ואמר שהוא עוקב אחריו מבלי שיידע. ככה כמה חודשים שהוא עוקב ורואה אותו חי בדירת חדר שנראית בדיוק כמו מחסן. אף אחד לא נכנס, כשמתקשרים אליו הוא מתחמק או מוכן להיפגש מחוץ לבית שלו. פעם אחת זה עוד בסדר, אבל לאחר כמה פעמים, זה העלה חשד בפני אחיינו של אותו דוד והוא החליט לעקוב, לפחות ממה שסיפר.

כאשר התחיל לעקוב, ראה אדם שסוחב כמויות אדירות של זבל לדירה שלו, המון ניירות, שקיות מוזרות גדושות בחפצים שבורים, חלקם מברזל, זכוכית וחומרי גלם מסכני חיים. האחיין היה נסער, הוא לא האמין שדודו הצליח לחמוק "מהרדאר הרגשי" של בני המשפחה אבל לאט ובזהירות הבין כי חוסר הידיעה אינה פותרת מאחריות. הכמויות של הזבל היו כל כך גדולות, כשהוא התבונן בחלון המעופש, הוא נבהל, נחנק, לא האמין למראה עיניו ולא ידע מאיפה להתחיל, הוא הבין שהוא לבטח לא יוכל להתמודד עם זה לבד.

הפנייה הראשונית אל צוות פינוי דירה

צוות פינוי דירה בחזקתו של שי גולד מקיים פינויים מהסוג הנ"ל מעל ל3 עשורים, תהיתם למה מפנה דירות בוחר מקצוע שכזה? הרי זו עבודה קשה בכל היבט של דבר. שי גולד תמיד אומר כי משימה של אגרנות כפייתית היא קשה שבעתיים, למה? כי זה להתמודד עם כל כך הרבה דברים כאשר בראשם הכאב הרגשי. "כדי להפסיק אגירה, חייב להבין למה היא מתחילה" אומר שי גולד ומציין, כדי לטפל בבעיה, צריך להבין את שורשה ומראש לא לכנות את האדם כבעיה, אלא כאדם שזקוק לסיוע. אדם פשוט שנקלע למצב עצוב נוכח החיים הקשים שעבר, אירוע מחולל לא פשוט שגרם לאגירה הזו, כשמבינים את זה, רק אז אפשר להוציא את מלאכת הפינוי לפועל.

ואיך זה נגמר בסופו של דבר?

אתם יכולים להיות רגועים, הדוד הערירי קיבל את המשפחה שלו בחזרה, האחיין האהוב פנה אל שירותי הפינוי של שי גולד שהגיע ובאופן מדהים חבר אל האגרן ואל נבכי ליבו. קודם, פינה שי את החפץ מהלב, אחר כך, ניגש למלאכה עצמה. חיים בחזרה, בית נקי, חיים בטוחים, אין חרקים, אין קשיים, אין פחדים. כל כך הרבה מילים אשר מטרתן לייצר חופש בלב של אגרן אחד ובעיקר בלב של משפחה אחת שלמה החוששת לאבד את היקר לה מכול.