אבא אוסף זבל מהרחוב - חלק ב'

בפרק הקודם סיפרנו לכם על אבא שלי, זה שהיה אוגר זבל לתוך הבית ולא ידענו מכך דבר, היינו אכולים רגשות אשם אני ואחותי, היא לא הפסיקה לרדת עליי. זוכרים ששי הצטרף במקריות והציע את עזרתו? אז משם רצינו להמשיך. המפגש עם האגרן הוא מפגש טעון ולעיתים עלול לסבך את המצב אבל משום מה, המפגש של שי עם האגרן היה אחר ממה שהכרנו, פתאום ראינו שאבא מחפש ביטחון, הוא מחפש לדבר, הוא בודד. ידנו שיש לאבא סוד רק לא ידענו איפה לשים את היד אם בכלל. הוא היה מסוגר, מתבייש, נבוך מלא מעט דברים הרגשנו שזה לא אותו אבא והנה, התקדמנו צעד אחד קדימה, קראנו למפנה שמבין את ליבו של האדם וקודם כל מסתכל עליו כאדם ואחר כך כאדם שצריך עזרה.

הפגישה בין אבא למפנה הדירות

בתחילה, אבא נבהל, הוא שאל אותנו לאן אנחנו לוקחים אותו, ביקשנו ממנו להירגע והבטחנו כי הכול בסדר. "רק לא לבית שלי" ביקש כאילו לא ידענו מה מתחולל שם, הלב הלך לנו וכך גם הבטן, מה שהתחולל, לו רק יכולנו לקחת את הגלגל הזה לאחור. שי חיכה לנו בפינת הגן, בדיוק איפה שאבא יושב לא פעם ומאכיל את החתולים, שי חייך לעברו והציג את עצמו, הוא לא אמר כלום על אגירה, על פינוי ולא על שום דבר. פשוט אדם נחמד עם חיוך, יושב עם אבא ומנהל איתו שיחה על תקופת הצבא, השירות שלו בגולני, היה מדהים לראות איך אבא נפתח ומספר לו על כל עלילות הצבא שלו. רק לאחר כשעה, השיחה החלה להתקרב, שי הרשה לעצמו לדבר עם אבא על דברים אחרים, כמו למשל על איך הוא חי היום ומה הוא היה רוצה לשנות אם בכלל.

ויצא המרצע מהשק

באופן הזוי השאיר אותנו שי בהלם, אבא נפתח אליו והחל מספר לו בשברון לב כי הוא אוגר דברים אבל "לא יודע איפה לשים אותם" שהוא מתבייש, שהוא בודד, שהוא מתגעגע לאימא שנפטרה. שי הקשיב לו ופשוט ניחם אותו, אמר לו שהכול יהיה בסדר, "אולי לא צריך לזרוק אולי חלק מהדברים תקינים"? אמר לו שי וחייך. "תתן לי לבקר בבית שלך שנראה מה באמת חשוב, אני בהחלט מסכים איתך שיש דברים שחשוב לשמור". אמר שי ואבא התבונן בו וחייך אליו בחזרה, עושה רושם שהוא נפתח סוף כל סוף לאדם אחר אבל מזה משנה? העיקר מישהו שיוציא אותו מהמעגל המסוכן אליו נקלע.

בסיום המפגש, התקדמנו עם שי ואבא אל הבית, רוצים לדעת מה קרה בסוף ההליך? נשמח אם תבקרו בבלוג ותקראו אודות פינוי רגשי לפני שאתם בכלל מדברים על פינוי חפצים אם בכלל.