זה כואב, כמעט בלתי נסבל, אבא אוסף זבל מהרחוב ואוגר בבית. עד שהוא לא
התאשפז בבית החולים, לא היה לנו שמץ של מושג שזה מה שהוא עושה. אחותי טענה שאני
אשם אבל חבר טוב אמר לה "תשמעי, אגרנות כפייתית זה משהו שלא מזהים ולא יודעים
אל תהיי שיפוטית". אותו אדם נקרא שי גולד והוא עושה את הפינויים האלו כבר
שנים. עכשיו, זה לא פינוי כזה כמו שאתם חושבים, לבוא להוציא חפצים וזהו, לנקות,
להעביר סמרטוט, זה הרבה מעבר. אנשים שנוגעים או מתעסקים עם אגרנים אסור להם בכל
תוקף להיות שיפוטיים אומר שי וזה מה שמסביר את פועלו רחב השנים ואת הצלחתו על אף
היווצרותם של מפנים חדשים שבאים כשהם שהם הולכים.
את שי הכרתי לאחר שסיפרתי לו על הביקור בבית החולים, הוא היה שם במקרה
וכששמע את הוויכוח שלי עם אחותי אמר לי "סליחה שאני מתערב, אני יכול"?
אמרתי לו שבוודאי, הוא הזדהה בפניי והציג את עצמו כמפנה דירות מקצועי. שאלתי אותו
מה הכוונה, הוא סיפר לי שהוא מזה שנים עוסק בפינוי דירות אבל לא רק, "אני גם
מפנה חפצים מליבם של האנשים" אמר לי ואני רק הסתכלתי עליו ובתחילה לא הבנתי,
אבל פתאום, כשראיתי את שפת הגוף ואת דיבורו, הבנתי שזה אדם שאפשר לסמוך עליו.
אבא שלי נתן לי מפתח וכשפתחתי את הדלת התחלתי לבכות כמו תינוק- זה
המשפט הראשון שאמרתי לשי והוא ישב שם והקשיב לי בקשב רב. סיפרתי לו שאבא הסתיר
מאיתנו כמה שנים את האגירה, שהוא הולך מסתבר כל בוקר לפחים וחוזר עם שלל של זבל
והכול בבית. אמרתי לו שאף אחד לא התלונן, אז איך יכולתי לדעת? אבא תמיד היה מגיע
בעצמו לביקורים ומסרב שנבוא אליו, זה הדבר היחידי שהחשיד אותי אבל התעלמתי ממנו.
"אל תהיה קשה עם עצמך אתה לא אשם זה גדול על כל אדם" אמר לי
שי ולרגע הרגשתי שיש מישהו שם בשבילי, שאני לא לבד בתהליך. סוף כל סוף מישהו שלא
שופט אותי אלא מבין שבאמת לא ידעתי, מאיפה לי לדעת? אחותי לא הפסיקה לרדת עליי ואז
היא שוב התקשרה וקטעה את השיחה שלנו. שי ביקש לדבר איתה, לקח את הטלפון ואמר לה
שהיה שמח לפגוש אותה ואותי יחד. היא שאלה בחשדנות עם מי היא מדברת ולמרבה הפתעה
לאחר כמה דקות הוא ניתק ורק קבע איתי את מקום המפגש.
נפגשתי עם שי לאחר שבועיים מחוץ לכותלי בית החולים, הוא נראה מחויך,
מאוד מזמין, ישבנו בשקט, במקום מבודד כי כך רציתי, בכל זאת, לא היה נעים שמישהו
יקשיב לשיחה. אחותי הצטרפה אלינו, עשינו היכרות והיא כל הזמן חשדה עד הרגע ששמעה
את שי אומר לה " שיפוטיות זה דבר מסוכן ובפרט כשמדובר באגירה למה את שופטת את
עצמך"? היא הבינה שהיא נתפסה כמו שאומרים, שי הבין שגם היא אכולת רגשות אשם.
"אין לך על מה הגעת למקום הנכון אנחנו נסדר את זה אין מה לפחד" אמר לה
וחייך. יש לכל דבר פתרון בחיים וכן, גם לאגרנות כפייתית, השאלה היא במי את בוחרת
לעשות את הדברים, איך את גורמת לאבא להרגיש בטוח ולא מבויש, זה עיקר הדברים.
במילותיו, חיזק שי את הביטחון שלנו וכך בחרנו בו להליך הזה, הליך
מורכב, כי עכשיו אנחנו צריכים להפגיש איתו עם אבא- נקווה שנעבור גם את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה